1.         זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, כאשר בד בבד הוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של נשיאת נשק.

            לפי המפורט בכתב האישום ביום 1/2/05, שעה 19:45 או בסמוך לכך, התפתח ויכוח בין המשיבים לבין חבורה אחרת שזהותה אינה ידועה למאשימה, במהלך ויכוח זה נדקר המשיב בביטנו והחל להימלט רגלית כשהוא נושא אקדח חצי אוטומטי, בו מחסית ו-8 כדורים, ובהגיעו לכתובת מסויימת נפל על המדרכה והשליך את הנשק אל אדנית, בשלב זה ניגש את המשיב עובר אורח שראה אותו דקור, והמשיב עתר לאותו אחר שלא לזמן משטרה.

2.         ב"כ המשיב, עו"ד בועז, לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית במקרה זה, ולא בכדי עשה זאת, כל זאת בשים לב לעובדה שהאקדח נמצא על ידי אנשי משטרה שהגיעו למקום לפי הכוונה של אותו עובר אורח שהצביע על המקום בו הושלך דבר מה, ממצאי די.אן.איי על האקדח שתואמים את המשיב, שתיקת המשיב ודוחות פעולה שקיימים בתיק.

            עו"ד בועז  מיקד את עיקר טיעונו בנסיבות ביצוע העבירה הנטענת על ידי המשיב, כאשר הוא מדגיש בפני בית המשפט שאין מחלוקת אמיתית בין הצדדים בדבר העובדה שהמשיב נדקר דקירה חמורה ביותר במהלך אותו אירוע של המפגש עם אותה קבוצת אנשים, ומדובר ב-5-7 אנשים שסבבו את המשיב, עדי התביעה מאשרים זאת ומוסיפים ששמעו את צעקת המשיב לאחר שזה נדקר, ראו אותו מתבוסס בדמו כשהוא רץ מהמקום, בהמשך מעד ונפל.

            עו"ד בועז ביקש להפנות את בית המשפט דווקא למידע מודיעיני שמצוי בתיק, שיש בו, לטענתו, כדי לתמוך בגרסת המשיב שמדובר במקרה שגובל בהגנה עצמית מטעם המשיב, כאשר יתכן אף מצב שבו המשיב נטל את אותו אקדח מידי אחד מבני אותה חבורה שביקשה לפגוע בו ובסופו של דבר גם פגעה בו, והרי עובדה היא שהמשיב לא ניסה לעשות שימוש בנשק בשלב הראשון של האירוע שבו נדקר על ידי אחד מחבורת אנשים שסבבה אותו, אף ששימוש בנשק בנסיבות העניין יכול היה להיחשב כהגנה עצמית.

3.         באשר לשתיקת המשיב, טען עו"ד בועז כי מדובר בזכות יסוד של המשיב שמחובת בית המשפט לשמור עליה ולא לפגוע בה ולצמצם את היקפה.

            באשר לזכות השתיקה, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר חשיבותה של זכות זו שהוכרה כזכות יסוד בשיטת המשפט שלנו, אך שימוש בה, בייחוד בשלב זה של מעצר עד תום ההליכים, מונע מנאשם בפלילים, או מקטין עד מאוד את האפשרויות של אותו נאשם לשכנע את בית המשפט בדבר העדר מסוכנות שנשקפת ממנו, כל זאת בשים לב לעובדה שעל פניו נראה שהחזקת האקדח לא היתה למטרה תמימה, ומשנמנע הנאשם למסור הסבר אחר לחוקריו במשטרה, הרי הנחה זו לא נסתרת.

            שמעתי את דברי עו"ד בועז באשר לסיבות לאי שיתוף הפעולה של המשיב עם המשטרה, אך דומה כי מדובר בהסברים שנמסרים על ידי הסניגור בהעדר אפשרות אחרת, כאשר המשיב בחר לעשות שימוש בזכות השתיקה ולא למסור לחוקריו כל גרסה באשר לאירועים כמפורט בכתב האישום, ודי בעניין הזה לבחון ולהתבונן באותה תלונה של המשיב בעת חקירתו כדי ללמוד על רצונו החופשי שלא לשתף פעולה עם חוקריו, רצון שהוא פרי תוצאה של שיקול מחושב של המשיב ולא פרי תוצאה של אי אמון במערכת החקירתית.

            אין זה ראוי שבית המשפט יחמיר עם נאשם רק משום בחירתו לעשות שימוש בזכות שכזו, אך כמובן שאין בית המשפט יכול להתעלם מהעובדה שהנאשם נמנע מלספק הסבר שיכול להניח את הדעת או לעורר ספק באשר לטענה של התביעה בדבר מסוכנות הנשקפת ממנו מעצם החזקת כלי נשק שכזה, מעצם  נשיאתו כאשר מחסנית טעונה בו עם 8 כדורים.

4.         דומה שבמקרה זה המידע המודיעיני עליו נסמך המבקש מאשר את טענות הסניגור באופן חלקי, על רצון של בני אותה חבורה לפגוע במשיב, ואף שאינני מתייחס לרקע ולמניע למעשים אלה, שמפורטים היטב באותו דוח, והרקע להם הוא פעילות עבריינית מסוכנת בפני עצמה, הרי גם התעלמות מהרקע המפורט בדוח אין בה כשלעצמה כדי לתמוך בטענת הסניגור שמדובר באקדח שיתכן ונלקח מאחד המעורבים האחרים, כאשר המשיב עצמו אינו מעלה אפשרות זו.

            יש להניח שחוסר שיתוף הפעוהל של המשיב עם חוקריו במשטרה הוא פועל יוצא של אי רצון של המשיב לחשוף בפני חוקריו את מלוא הפרשה על פרטיה, לרבות זהותם של בני החבורה שאחד או יותר מהם דקרו אותו וגרמו לפציעתו הקשה.

            במקרה שכזה אין לי אלא לראות בחוסר שיתוף פעולה זה כנימוק שפועל לרעת המשיב במובן זה שבמידה ואורה על שחרורו מי כף יתקע לידנו שסכסוך דמים זה לא ימשך ולא יהיו לו אירועי המשך כאשר המשיב נמנע ביודעין מלמסור למשטרה את זהותו או זהותם של דוקריו.

5.         עיינתי בפסיקה שהוגשה לי על ידי ב"כ הצדדים, כל צד בהתאם עתירתו, אך משבאתי לשקול אפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר, עיינתי גם בגליון הרשעותיו הקודמות של המשיב, עברו הפלילי, הכולל עבירות של תקיפת שוטר, איומים ושוד מזויין, אך גם הפרת הוראה חוקית.

            מדובר במשיב שדינו נגזר רק בחודש ינואר שנת 02' ל-4.5 שנות מאסר, בשל  עבירת שוד מזויין בה היה מעורב אקדח, כאשר רק שחרורו המוקדם מהכלא כאסיר ברשיון אפשר לו את השחרור המוקדם, שהרי אחרת גם בעצם ימים אלה הוא היה צריך להמשיך ולרצות את עונשו המקורי.

            אסיר ברשיון, שעברו הפלילי מכביד, שהורשע בעבירה של שוד מזויין באמצעות אקדח, שבעברו גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, שנמנע ביודעין מלשתף פעולה עם חוקריו במשטרה ולמסור את זהות דוקריו - הרי ניתן לומר לגביו שהוא לא הרים את הנטל ולא סתר את החזקה המוטלת עליו בדבר מסוכנות מעשיו.

            אין מקרה זה דומה למקרים אחרים של החזקת נשק שבהם בתי המשפט היו מוכנים לשקול שחרור נאשם ממעצר.

6.         אשר על כן, מצאתי לקבל את הבקשה ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בת"פ 40039/05 (מחוזי-ת"א).

ניתנה היום, 10 מרץ 2005, כ"ט אדר א' תשס"ה, במעמד בעלי-הדין.